דמאס, יליד 1994, עלה, כנער,  עם אמו וארבעת אחיו המשפחה נאלצה להמתין בגונדאר שבאתיופיה במשך שנה שלמה עד שקיבלה אישור לעלייה. שבוע בלבד לאחר שעברו לדירתם החדשה, חלתה האם ולאחר זמן קצר נפטרה, בהותירה חמישה יתומים שבורי לב, שעתידם מפחיד וחסר ודאות. בעת שהתקבלו החלטות לגבי גורלם של הילדים, נכנסה סל"ע לתמונה. "אז פגשנו את מיכה מסלע", מספר דמאס. "הוא דמות האב שלנו. לא בצבע העור, אך בנשמה. אני הייתי אז בן 16. מיכה ממשיך לסייע לנו מאז. יחד עם כל חברי קבוצת סלע, אנחנו עומדים באתגרי העלייה. אם אנשי סל"ע מתקשים בפתרון בעיה כלשהי באופן מיידי, הם הופכים עולמות עד שהפתרון נמצא". בקהילת יוצאי אתיופיה נהוג כי במקרה של פטירת שני ההורים, האחים הגדולים לוקחים על עצמם את האחריות על הטיפול באחיהם הקטנים ולאר להעבירם לדודים או דודות, או לרשות מוסדות של המדינה. כך גם קרה במשפחתו של דמאס: האחים הגדולים, לרבות דמאס ואחיו דרבה, לקחו על עצמם את התפקיד המרתיע – גידול אחיהם הצעירים. לאורך השנים סייעה להם עמותת סלע סייעה להם באמצעות מזון, ביגוד, תלושי מתנה לחגים, תמיכה בתקופת האבל וייעוץ באשר להחלטות החשובות בחיי הילדים. בעזרת תמיכה כספית ורגשית רבה, עלה בידי המשפחה להיוותר בשלמותה, כנגד כל הסיכויים.

על אף מחויבויותיו הרבות בבית, עשה דמאס חייל בלימודיו. בעת סיום לימודיו התיכוניים אף זכה באות רמון למצוינות ולמנהיגות ע"ש אילן ואסף רמון. לאחר הלימודים החל דמאס את שירותו הצבאי והגיע לקצונה.. במהלך השירות נקלע דמאס לתקרית ליד מחסום דרכים שהוקם בשל חשד למטען חבלה. דמאס ביקש רשות לעבור כדי להגיע לביתו שבקרבת מקום, אך סורב ע"י השוטר שהוצב במקום. דמאס מחה על כך, וכתוצאה הופל מאופניו והוכה. התקרית נתפס בעין מצלמת וידיאו והסרטון הפך ויראלי. התמונות הציתו גל מחאות והביאו  לרפורמות, שהיו נחוצות זה זמן רב, בטיפול בבני העדה האתיופית. דמאס ואחיו פוקדים את סמינרי התמיכה הדו-שנתיות של סל"ע,הממוקדים בסיוע לאחים בוגרים, יוצאי אתיופיה, המגדלים את אחיהם הצעירים. מרבית האחים הבכורים הם עצמם רק נערים. לדברי דמאס: " סיפר: "כולנו יתומים. זה חשוב לפגוש אחרים הנמצאים באותו מצב כמו שלך. כשהאחים הגדולים נפגשים, אנחנו מדברים על מה יקרה אם סל"ע לא תהיה שם בעוד כמה שנים. אנחנו מאמינים שבלי סל"ע המשפחות שלנו היו מתפרקות. על אף שההורים האהובים שלנו כבר לא איתנו, הרי למרות זאת, למדנו להתמודד. אפילו יש לנו קבוצת ווטסאפ של אחים גדולים המגדלים את אחיהם היתומים". דמאס ומשפחתו התגברו על  טרגדיה משפחתית הרסנית והצליחו להשיב את חייהם למסלולם. במהלך כל  זה, היתה שם עמותת סל"ע לימינם, תוך תמיכה וסיוע מתמשכים.