בשלהי שנות השבעים החל גל עלייה ספונטני מאתיופיה, כאשר יהודי "ביתא ישראל" יצאו במסע רגלי של מאות ק"מ מאתיופיה לסודן במטרה להגיע לישראל, עליה חלמו במשך דורות (עלייה זו נסתייעה בהמשך באנשי המוסד וחיילי צה"ל). אלפי יהודים יצאו ברגל מכפריהם באתיופיה, תוך שהם מתחזים לפליטים, מערבה אל מחנות הפליטים שבסודן. היה עליהם לחצות רגלית שרשרת הרים, ומדבריות. רבים מתו בדרך מתשישות, רעב, ומחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים. במחנות הפליטים בסודן, לא היה מספיק מזון, לא היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים הסודנים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב. באותה עת, שנות ה-80, בצורת קשה פקדה את אפריקה. החלו להגיע לישראל ידיעות בדבר מצבם הקשה של היהודים במחנות בסודן. בשנים 1984-1985 הופעל "מבצע משה", אך ב-5 בינואר 1985 הופסק המבצע, בעקבות הדלפה לעיתונות בדבר עלייתם החשאית של יהודי אתיופיה דרך סודן לישראל. באתיופיה ובסודן נותרו קרוב ל-25,000 יהודים (במשפחות רבות נותרו הורים וילדים, כשחלקם באתיופיה וחלקם בישראל) אשר העלייה הפכה לכמעט בלתי אפשרית עבורם.

עם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין אתיופיה לישראל נפתחה שגרירות ישראל באדיס-אבבה ב – 1990, והעלייה התבצעה מאז ישירות מאתיופיה. במהלך שנה זו, החלו להתרכז בבירה כ-20,000 יהודים, אשר המתינו בקוצר-רוח להתאחד עם קרוביהם בישראל ולהגשים את חלום השיבה לציון. אולם ממשלת אתיופיה אשר היתה נתונה במלחמת אזרחים לא אפשרה עלייתם של רבים. בראשית 1991 עמד שלטונו של מנגיסטו היילה-מרים בפני קריסה נוכח כוחות המורדים. הדחתו הקרובה של מנגיסטו עוררה את החשש לגורלם של יהודי אתיופיה. במאי 1991 הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לפתוח במבצע הצלה אווירי לחילוצם של יהודי אתיופיה, "מבצע שלמה". במהלך כ-36 שעות הוטסו לישראל כ- 14,400 יהודי אתיופיה.

עולי אתיופיה הגיעו מתרבות שונה מאוד, והתמודדו עם קשיי קליטה רבים, כשבידיהם משאבים מועטים. בשנת 1998, הגיע מספרם לכ – 54,000 איש. לאור מציאות זו, סל"ע הקימה תוכנית סיוע מיוחדת לעולי אתיופיה שנאלצו להתמודד עם אסון טרגי, בנוסף לקשיי הקליטה. בראש התוכנית עומד מיכה פלדמן, שהיה ראש משלחת הסוכנות היהודית וקונסול ישראל באתיופיה בשנים 1988-1993, ואחד מאדריכלי "מבצע שלמה". ספרו "יציאת אתיופיה" מגולל את פועלו ההיסטורי בשנים אלה.